משנה: וְכֵן לְעִנְייַן הַטּוֹבָה מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק. לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ כָּל יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא על כל הצדיקים. שכבוד ה' יאספהו:
מי לנו גדול מיוסף. מי לנו לענין כבוד קבורה לקבור בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול ואין בישראל גדול ממנו הרי מדה שמדד לקבור את יוסף ע''י גדול ובה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב''ה:
מתני' ואין באחיו גדול ממנו. שהי' מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים בו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים:
מתני' וכן לענין הטובה. נותנן לו לאדם שכר מעין הטובה אשר עשה ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה הטובה מרובה וכדמצינו הכא דהתם חדא שעתא והכא ז' יומי:
וּלְפִי שֶׁגָּנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵיבוֹת. לֵב אָבִיו. וְלֵב בֵּית דִּין. וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. לֵב אָבִיו. דִּכְתִיב וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. כָּל עַצְמוֹ שֶׁלְּדָוִד לֹא מָלַךְ אֶלָּא אַרְבָּעִים. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁשָּׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ. כִּי נֶדֶר נָדַר עַבְדֶיךָ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה אַתְּ בָּעֵי כְדוֹן. אָמַר לֵיהּ. כְּתוֹב חַד פִּיתַּק דִּתְּרֵין גּוּבְרִין דִּנְסְבִינוֹן עִימִּי. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי לְמָאן דְּאַתְּ בָּעֵי וַאֲנָא כְתוֹב. אָמַר לֵיהּ. כְּתוֹב לָהּ סְתָם וַאֲנָא לְמָאן דִּבְעִי אֲנָא נְסַב. 8a כָּתַב לָהּ סְתָם. אֲזַל וּצְמַת לֵיהּ תְּרֵין תְּרֵין גּוּבְרִין. עַד דִּצְמַת לֵיהּ מָאתָן גּוּבְרִין. הָדָא הוּא דִכְתִיב. וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָֽלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַםִ קְרוּאִים וְהוֹלְכִים לְתוּמָּם. קְרוּאִים מִדָּוִד. וְהוֹלְכִים לְתוּמָּם. מֵאַבְשָׁלוֹם. וְלֹא יָֽדְעוּ כָל דָּבָר. מֵעַצַּת אֲחִיתוֹפֶל. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְכוֹלְהוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִיּוֹת הָיוּ. וְכֵיוָן דְּחָמוֹן מִילַּייָא אַתְייָן לִידֵי חִילּוּפִין. אָֽמְרִין. רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. נִפְּלָה נָא בְיַד דָּוִד וְאַל יִפּוֹל דָּוִד בְּיָדֵינוּ. שֶׁאִם אָנוּ נוֹפְלִין בְיַד דָּוִד הֲרֵי הוּא מְרַחֵם עָלֵינוּ. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם יִפּוֹל דָּוִד בְּיָדֵינוּ אֵין אָנוּ מְרַחֲמִים עָלָיו. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר. פְּדֵה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי. וְלֵב בֵּית דִּין. וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי יְשִׂימֵינִי שׁוֹפֵט הָאָרֶץ וגו'. וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה. וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
וכיון. שראו שהדברים באים לידי חילוף למרוד בדוד:
כי ברבים היו עמדי. תפלתן של רבים היו עמדי לעזרני:
לא מלך אלא ארבעים שנה. כדכתיבי קראי והכא הוא אומר ויהי מקץ וגו' בתמיה:
אלא בשעה כו'. אותן ארבעי' נחשבו משעה ששאלו ישראל להן מלך כדחשיב בתמורה דף ט''ז עשר שנים מלך שמואל ובשנה העשירית שאלו להן מלך והעשירית ממנין הארבעים הרי ארבעים שנה עד מרדו של אבשלום ועד בכלל שנה אחת שמלכו שאול ושמואל ושתים שמלך שאול בעצמו ושלשי' ושש שמלך דוד:
ומה כו'. מה אתה רוצה עכשיו:
חד פיתק. תן לי כתב א' שילכו עמי ב' אנשים אותן שארצה ליקח וכתב לו סתם:
וצמת. וקבץ לו שנים שנים עד מאתים:
קרואים כו'. אם קרואים היו לא הלכו לתומ' אלא קרואי' מדוד וכו':
הלכה: וְכֵן לְעִנְייַן הַטּוֹבָה. מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק וגו'. לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יָמִים בַּמִּדְבָּר. שֶׁנֶּאֱמַר. וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. פָּסוּק זֶה בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֱמַר. וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ. רָאִיתִי אֶת יי֨ נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ. אֲחוֹתוֹ. אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ. מֵרָחוֹק. מֵרָחוֹק יי֨ נִרְאָה לִי. לְדֵעָה. כִּי מָֽלְאָה הָאָרֶץ דֵיעָה אֶת י֨י. מַה יֵעָשֶׂה לוֹ. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה יי֨ אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.
Pnei Moshe (non traduit)
זקפו קומתן. מפניו לכבודו. ראו מה פרע להן. כדלקמן:
קישרי כתפיהון התירו. והלכו חלוצי כתף:
איזוריהם התירו. מפני אבילות:
גמ' כבוד חי העולמים. המחנה כבד מאד קדריש:
מה יעשה וגו'. ובבבלי דריש נמי לו דכתיב ויקרא לו ה' שלום:
גמ' אמור לחכמה וגו'. והיא אצל הקב''ה ומפיו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה:
משנה: יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַל יוֹסֶף לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו. מִי לָנוּ גָדוֹל מִיּוֹסֵף שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה. מֹשֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. מִי גָדוֹל מִמֹּשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְבּוֹר אוֹתוֹ בַּגַּיא. וְלֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָֽמְרוּ אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד י֨י יַאַסְפֶךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא על כל הצדיקים. שכבוד ה' יאספהו:
מי לנו גדול מיוסף. מי לנו לענין כבוד קבורה לקבור בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול ואין בישראל גדול ממנו הרי מדה שמדד לקבור את יוסף ע''י גדול ובה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב''ה:
מתני' ואין באחיו גדול ממנו. שהי' מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים בו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים:
מתני' וכן לענין הטובה. נותנן לו לאדם שכר מעין הטובה אשר עשה ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה הטובה מרובה וכדמצינו הכא דהתם חדא שעתא והכא ז' יומי:
הלכה: יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כול'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כְּבוֹד חַי הָעוֹלָמִים הָיָה עִמָּהֶן. כְּתִיב וַיָּבוֹאוּ עַד גּוֹרֶן הָאָטָד. וְכִי יֵשׁ גּוֹרֶן לָאָטָד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חִיזַּרְנוּ בְּכָל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ אָטָד. אֶלָּא מַהוּ אָטָד. אֵילּוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לִידוֹשׁ כְּאָטָד. וּבְאֵי זוֹ זְכוּת נִיצּוֹלוּ. בִּזְכוּת וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגוֹרֶן הָאָטָד. וּמַה חֶסֶד עָשׂוּ עִמּוֹ. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אֵיזוֹרֵיהֶם הִיתִּירוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. קִישְׁרֵי כִתְפֵיהֶן הִתִּירוּ. רַבָּנִן אָֽמְרִין. זָֽקְפוּ קוֹמָתָן. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. הֶרְאוּ בְאֶצְבַּע וְאָֽמְרוּ אָבֵל כָּבֵד זֶה לְמִצְרַיִם. וּמַה אִם אֵילּוּ שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶסֶד לֹא בִידֵיהֶן וְלֹא בְרַגְלֵיהֶן רָאוּ מַה פָרַע לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן עוֹשִׂין חֶסֶד בִּידֵיהֶן וּבְרַגְלֵיהֶן עִם גְּדוֹלֵיהֶן וְעִם קְטָנֵיהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
זקפו קומתן. מפניו לכבודו. ראו מה פרע להן. כדלקמן:
קישרי כתפיהון התירו. והלכו חלוצי כתף:
איזוריהם התירו. מפני אבילות:
גמ' כבוד חי העולמים. המחנה כבד מאד קדריש:
מה יעשה וגו'. ובבבלי דריש נמי לו דכתיב ויקרא לו ה' שלום:
גמ' אמור לחכמה וגו'. והיא אצל הקב''ה ומפיו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּל אוֹתָן שִׁבְעִים יוֹם שֶׁבֵּין אִיגְרוֹת לְאִיגְרוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יוֹם שֶׁעָשׂוּ הַמִּצְרִיִים חֶסֶד עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
שבין איגרות. המן לאיגרות מרדכי:
משנה: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְייַגְּעָהּ. כָּל הַמְּנָחוֹת תְּחִילָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלֵי שָׁרֵת. וְזֶה תְחִילָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת. כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּים וְזוֹ אֵינָהּ בָּאָה אָלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִים. מִנְחַת הָעוֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא בָאָה גֶרֶשׂ וְזוֹ הָֽיְתָה בָאָה קֶמַח. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' היה מביא. הבעל את מנתתה. כדכתיב והביא את קרבנה עליה:
בכפיפה מצרית. סל העשוי מצורי הדקל הרך הגדל סביבות הדקל:
כדי לייגעה. שתודה ולא ימחה השם על המים ובגמ' מפרש:
תחילתן וסופן בכלי שרת. בגמרא מפרש דלאו בכלי שרת ממש קאמר שאין אדם מביא מנחתו מביתו בכלי שרת אלא בקלתות של כסף ושל זהב הראויים לכלי שרת קאמר:
וזו בכפיפה מצרית. שאין ראוי לעשות ממנה כלי שרת:
כל המנחות טעונות שמן ולבונה. בבבלי פריך והאיכא מנחת חוטא דכתיב בה לא יתן עליה שמן וגו' וכן הא דתנן כל המנחות באות מן החטים והרי מנחת העומר באה מן השעורים ומשני דכרוך ותני וה''ק כל המנחות טעונות שמן ולבונה ואותם שאינן טעונות שמן ולבונה באות מן החטים ובאות סולת כגון מנחת חוטא ומנחת העומר אע''פ שבאה מן השעורי' טעונה שמן ולבונה ובאה גרש וזו אינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ובאה קמח:
גרש. מבורר ומנופה בי''ג נפה כעין סולת בחטים:
קמח. הכל מעורב כמו שנטחן:
מעשה בהמה. שהפקירה עצמה למי שאינו בן זוגה:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אִילּוּלֵי הַדָּבָר כָּתוּב לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לְאוֹמְרוֹ. מְלַמֵּד כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה הָיָה מוּטָּל עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָּה כְּאַרְבָּעַת מִיל מִנַּחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן עַד נַחֲלַת בְּנֵי גָד. שֶׁמֵּת בְּנַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן וְנִקְבַּר בְּנַחֲלַת בְּנֵי גָד. וּמְנַיִין שֶׁמֵּת בְּנַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֶה וְאֶת קִרְייָתַיִם וְאֶת נְבוֹ. וּכְתִיב עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ וּמוּת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עוֹלֶה שָׁמָּה. וּמְנַיִין שֶׁנִּקְבַּר בְּנַחֲלַת בְּנֵי גָד. שֶׁנֶּאֱמַר וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד וגו' כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחוֹקֵק סָפוּן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה אוֹמֵר. וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם. וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת הָיוּ אוֹמְרִים. צִדְקַת י֨י עָשָׂה. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִין. וּמִשְפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. אֵילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִים. יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
על כנפי שכינה. בכנף הוד לבושו:
אילו ואילו. ישראל היו אומרים שלום לפי שהנהיג' בתורתו ומלאכי השרת שכן דרכם להקדים לכל הצדיקי' בפטירתן ולומר להן שלום:
סליק פיקרא בס''ד
עִמּוֹ. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עִמּוֹ. עִם נַפְשָׁךְ אַתְּ עֲבַד. אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מֵשִׂיא אֶת בְּנוֹ. וּבָא אֵיפַּרְכוֹס לִטְעוֹן בָּאַפִּרְיוֹן וְלֹא הָנִיחוּ לוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ. הָנִיחוּ לוֹ. לְמָחָר הוּא מֵשִׂיא אֶת בִּתּוֹ וַאֲנִי מְכַבְּדוֹ בְמַה שֶׁכִּיבְּדָנִי. כַּכָּתוּב אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיִםָ וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר גַּם עָלֹה. אָמַר. אוֹתְךָ אֲנִי מַעֲלֶה וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים אֲנִי מַעֲלֶה. מְלַמֵּד שֶׁכָּל שֶׁבֶט וְשֶׁבֶט הֶעֱלָה עַצְמוֹת רֹאשׁ שִׁבְטוֹ עִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
עמו. דכתיב ויקח משה את עצמו' יוסף עמו ודרוש עם נפשך את עבד על משה דבשביל שנתעסק בעצמות יוסף זכה שהקב''ה בכבודו נתעסק עמו כמשל אפרכוס הטוען באפיריון בן המלך ואע''פ שאומרים לו שאינו כבודו מפני שע''י כן המלך ג''כ יכבדו בנישואי בתו:
כְּתִיב וַיְקוֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת וגו' וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא. לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה מִי הָיָה. אֶלָּא אָמַר דָּוִד. כֵּיוָן שֶׁהַצַּדִּיקִים מִסְתַּלְּקִין הַשּׂוֹנְאִין בָּאִין וּמִתְגָּרִין בְּיִשְׂרָאֵל. הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר. תְּרִין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. זֶה סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. וְחָרָנָה אָמַר. זֶה חוּמָשׁ הַפְּקוּדִים. מָאן דְּאָמַר. זֶה סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. נִיחָא. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה חוּמָשׁ הַפְּקוּדִים. מַה מִלְחָמָה הָֽיְתָה שָׁם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָֽסְעוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקֹן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן. וְכִי בְמוֹסֵירוֹת מֵת אַהֲרֹן. וַהֲלֹא בְהֹר הָהָר מֵת. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֶן אֶל הֹר הָהָר וָיָּמָת שָׁם. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁמֵּת אַהֲרֹן 8b וְנִסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי הַכָּבוֹד וּבִיקְּשׁוּ הַכְּנַעֲנִים לְהִתְגָּרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. מַהוּ דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן הַתַּייָר הַגָּדוֹל שֶׁלָּהֶן שֶׁהָיָה תָר לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. בּוֹאוּ וְנִתְגָּרֶה בֵהֶן. וּבִיקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם וְנָֽסְעוּ לָאַחֲרֵיהֶן שְׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת. וְרָץ אַחֲרָיו שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי וְהָרַג בָּהֶן שְׁמוֹנֶה מִשְׁפָּחוֹת. אַף הֵן הָֽרְגוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע. הָדָא הִיא דִכְתִיב לְעַמְרָמִי לְיִצְהָרִי לְחֶבְרוֹנִי לְעוֹזִּיאֵלִי. אֵימָתַי חָֽזְרוּ. בִּימֵי דָוִד. הָדָא הִיא דִכְתִיב יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק. אָֽמְרוּ. מִי גָרַם לָנוּ כָל הַדָּמִים הַלָּלוּ. אָֽמְרוּ. עַל שֶלֹּא עָשִׂינוּ חֶסֶד עִם אוֹתוֹ צַדִּיק. וְהָֽלְכוּ וְקָֽשְׁרוּ לוֹ הֶסְפֵּד וְגָֽמְלוּ לַצַּדִיק חֶסֶד. וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם. שֶׁגָּֽמְלוּ לַצַּדִיק חֶסֶד.
Pnei Moshe (non traduit)
שגמלו לצדיק חסד. ששם גמלו חסד והוי כאלו מת שם:
הדא הוא דכתיב לעמרמי וגו'. ולעיל קחשיב להו ולמה הוזכרו אלא ללמד שחסרו מהן ארבע משפחות ובימי דוד חזרו כדלקמן:
מה מלחמה כו'. היכן רמוז זה וקאמר כדדרשינן ובני ישראל וגו':
חומש הפקודים. דכתיב ביה תמות נפשי מות ישרים:
מ''ד ספר בראשית ניחא. דהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים ורמוז שם כי במות הצדיקים השונאים באים ומתגרים כדאמר בב''ר למה פרשה זו סתומה לפי שנסתמו עיניהן מהצרו' כשמת יעקב:
מי היה. כלומר מי היו אז המתגרים בישראל דהמלחמה בפלשתים לא היתה נגד ישראל אלא לפגוע מדת הדין בשאול:
לא מסתברא דלא ללמד בני יהודה קינה גרסינן. כלומר לא היה לו לומר אלא ללמד קינה ומאי קשת דקאמר. א''נ דמתמה וכי מה צריך עכשיו לקשת כדמסיק:
כתיב ויקונן וגו'. איידי דדריש בענין גמילות חסד נקט לה הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source